תנ"ך על הפרק
קהלת ד
811
/
929
לפרק הקודם
היום
הפרק
מאמרים על הפרק
מאמר על הפרק
פירושים על הפרק
פירוש על הפרק
(שם) ושבח אני וגו'. ושבח אני את המתים שכבר מתו – אלו האבות אברהם יצחק ויעקב, מן החיים אשר המה חיים עדנה – זה משה, שהרי כשחטאו ישראל במדבר אמר משה כמה תפלות ותחנונים ולא נענה, וכיון שאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב – מיד נענה דשכן כתיב ע"ז (פ' תשא) וינחם ה' על הרעה אשר דבר וגו'. .
(שבת ל' א׳) ושבח אני וגו'. ולהלן הוא אומר (ט') כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, הא כיצד, כשבנה שלמה את ביהמ"ק, ביקש להכניס ארון לבית קה"ק, ודבקו שערים זה בזה הלא פרשו המפרשים ענין דביקת השערים וטעם הדבר, אבל יתבאר ע"ע המבואר במ"ר פ' וארא ריש פרשה ח' בזה"ל, שעשה שלמה ארון של י' אמות וכיון שהגיע לפתח ביהמ"ק שהיה ג"כ גבוה י' אמות, ואין י' אמות יכולין להכנס בתוך י' אמות [ר"ל שחלל המקבל צריך להיות גדול קצת מהדבר הנכנס] היה שלמה מתבייש שלא שת לבו מתחלה לזה וכו', ומבואר בזה שהלשון דבקו שערים שבגמרא הכונה שער הפתח עם גובה הארון. ויתכן שהמליץ בלשון כזה משום דמבואר עוד שאמר הפסוק שאו שערים ראשיכם, דלפי שבארנו הוי הכונה על נשיאת פתח ביהמ"ק. , אמר כ"ד רננות ולא נענה, כיון שאמר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דוד עבדך – מיד נענה ויתכן דסמיך לדרוש כן משום דקודם לפסוק זה נאמר קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך, דמשמע שעל העמדת הארון למקומו מוסבת הבקשה. , הרי – ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים וגו', וכשנח נפשיה דדוד ביום השבת ושלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה, שלחו ליה, חתוך נבילה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תנוק וטלטלו, הרי – כי לכלב חי טוב מן האריה המת זשלתקנת הכלבים לא הצריכוהו לשנות טלטול הנבילה ואת האריה המת אסרו לטלטל אלא ע"י ככר או תנוק, ורש"י הביא בשם יש מפרשים שהטובה בזה שהקדימו תשובת הכלב לתשובת הארי', ולדעתי פירוש זה אינו מבואר כ"כ דעכ"פ במה טיבותי', ולבד זה פי' זה נדחה ממ"ר רות פרשה ג' ששם הובאה אגדה זו ומבואר שהקדימו שאלת המת מקודם. .
(שבת ל׳ א' וב') ושבח אני וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון אמר, ביחזקאל איירי קרא, בשעה שעמד על הבקעה ואמר (ל"ז) העצמות היבשות שמעו דבר ה׳ מיד ותקרבו עצמות עצם על עצמו וגו' חבאגדה דחלק מחלוקת החכמים מי היו אלה העצמות היבשות, רב אמר אלו בני אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת כמבואר בד"ה א' ז', ושמואל אמר, אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים וכו', וענין קריבת העצמות מוסב על מה דכתיב בסמוך בענין ההוא כה אמר ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם ונתתי עליכם גידין והעליתי עליכם בשר וגו', ועל זה כתוב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, כלומר כל עצמות הגוף שהיו מונחין מפורדין ומפוזרין התחילו להתקרב כל אחד ואחד אל עצם חבירו כפי יצירתן, ומפרש בזה ששמעו בקול ה' שצוה עליהם שיחיו. , אמר להם, בחייכם אמרתי לכם (ירמיה ב') שמעו דבר ה' בית יעקב ולא שמעתם ועכשיו במיתתכם שמעתם, על אותה שעה נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה.
(מ"ר) ושבח אני וגו'. רבי שמואל בר נחמני אמר, ושבח אני את המתים שכבר מתו – זה דוד, מן החיים אשר המה חיים עדנה – זה שלמה, שבשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק ביקש שתרד אש מן השמים והקריב אלף עולות והתפלל כ"ד תפלות ולא ירדה, עד שאמר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דוד עבדך – מיד נענה וירדה טבפסיקתא רבתא סי' ב' ובמ"ר פ' וארא ר"פ ח' ליתא הלשון אלף עולות, וכן נכון, יען כי מספר אלף עולות לא הקריב בשעת בנין המקדש, רק אצל במה בגבעון, ובבנין ביהמ"ק הקריב כ"ב אלף עולות בקר ומאה ועשרים אלף צאן, ואולי צ"ל כאן והקריב אלפי עולות, ולא חש לפורטם כאן בפרטיות כי לא זהו מעיקר הדרשה כאן. .
(שם) ושבח אני וגו׳. ושבח אני את המתים שכבר מתו – זה דור המבול, מן החיים אשר המה חיים עדנה – אלו הסדומיים והמצרים יכי דור המבול לא חיין ולא נדונין.
(סנהדרין ק"ח ב'] משא"כ הסדומיים והמצרים נדונין לדראון עולם. [שם) וטוב משניהם וגו'. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה – אלו אלף דור שעלה במחשבה להבראות ולא נבראו יאעיין מענין זה במ"ר ס"פ בראשית פרשה כ"ח על הפסוק אמחה את האדם וכו', דרשו אלף דור עלה במחשבה להבראות, וסמיך זה על הלשון דבר צוה לאלף דור, ועל הפסוק אדם אחד מאלף מצאתי, יעו"ש, וכאן דריש שטוב משניהם, מן המתים ומן החיים, אלה אשר לא נבראו כלל, וכמ"ש בעירובין י"ג ב' נמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא וכו'. .
(שם) הכסיל חבק וגו'. משל למה"ד, לשני בני אדם שהיו יגעין בתורה, אחד יגע והשביח ואחד יגע ופירש, לימים ראה זה שפירש את זה שהשביח עומד בחבורה של צדיקים והוא בצד חבורה של רשעים, מיד התחיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו יבמרוב צער, וכעין לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, כלומר בשביל צער מן המת. וכן (מ"א י"ח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות, כדי לצער עצמם, ומעין זה היא המליצה אוכל את בשרו. .
(שם) הכסיל חבק וגו׳. העולם הזה דומה לערב שבת ועולם הבא לשבת, מי שמכין בערב שבת אוכל בשבת, ומי שאינו מכין בערב שבת הרי הוא חורק את שיניו ואוכל את בשרו, שנאמר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו יגמתאר את העוה"ז לערב שבת מפני שהיא עולם ההכנה לזכיות בעוה"ב ע"י מצות ומע"ט, ועוה"ב ליום השבת מפני שהוא בערך יום שכולו שבת ומנוחה, דאז אין עוד זמן המעשה וקנין השלמות רק תשלום הגמול לבד. .
(מ"ר פרשה א' פסוק ט"ו) טוב מלא כף וגו׳. טוב מי שהוא שונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם ידר"ל אינו חוזר עליהם כפעם בפעם, וקרי להלכות שרגיל בהם כף נחת שעל ידי רגילתו בהם יש לו נחת רוח, והלמוד הרב הבלתי רגיל לו קורא מלא עמל שעל ידי שאינו רגיל בהם יש לו עמל וטרחה לחזור עליהן ולמצאן. , אלא לרעות רוח, רצונו שיקראו לו בר מכילתא, והמשל אומר, טוב צפור אחד כפות ממאה פורחות טוהנמשל פשוט, שהלמוד שאינו רגיל בו משתכחים ממנו והמה לו כצפרים עפות. .
(מ"ר) טוב מלא כף וגו'. טוב מי שהוא עושה צדקה מועטה משלו ממי שהוא גוזל וחומס ועושק ועושה צדקות גדולות, אלא לרעות רוח, רצונו שיקראו לו בר מצות, והמשל אומר, נואפת בשכר תפוחים ומחלקתן לעניים.
(שם) טוב מלא כף וגו׳. טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהם ממי שהוא נוטל ממון של אחרים ומפסידן אלא לרעות רוח, רצונו שיקראו לו גברא פרקמטיא טזשעל ידי שמרבה בסחורות רבות שלא הורגל בזה הוא קרוב להפסד. .
(שם) טוב מלא כף וגו'. טוב מי שהוא שובר גינה אחת ועובדה ממי שהוא שוכר גינות הרבה ומאבדן אלא לרעות רוח, רצונו שיקראו לו בעל קרקעות, והמשל אומר, השוכר גינה אוכל צפרין, השוכר גינות צפרין אוכלין אותו יזכי ע"י שלא יוכל לפקח ולהשגיח על כל שדותיו לכן אינו מוצא ברכה אף באחת מהן, ונמצא מאבד כל אשר לו, והלשון צפרים אוכלים אותו יתכן דהכונה דמפני שאי אפשר לו להשגיח על כל הגנות לכן מתפשטין הצפרים עליהן ואוכלין כל גידוליהן. .
(שם) טוב מלא כף וגו׳. טוב מלא כף נחת בעוה"ב ממלא חפנים עמל ורעות רוח בעוה"ז, ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב יחכי אחרי שהעולם הבא אינו עולם של מעשה וקנין השלמות וכמ"ש במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, א"כ מה שיש לו לקנות ולתקן בעולם הזה, עולם המעשה, אף כי בשעה אחת, אי אפשר לקנות בכל חיי העוה"ב, ועיין לעיל אות י"ג. .
(שם) טוב מלא כף וגו׳. טוב מלא כף נחת – זה יום השבת, ממלא חפנים עמל ורעות רוח – אלו ששת ימי המעשה יטר"ל כי אע"פ שבשבת אינו מרויח, בכ"ז טובה היא מהריוח של כל ימות השבוע, והוא ע"פ מה שדרשו בירושלמי ברכות פ"ב ה"ז הפסוק דמשלי י' ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, דקאי על שבת דכתיב בה ויברך אלהים את יום השביעי, וא"כ בשמירת יום השבת כתקונה מתעשרין, וגם בזכות שבת נגאלין, וא"כ רבה טובתם מטובת ימי השבוע, שהיא המשפעת כח הברכה לימי המעשה, וע"ע במ"ר פ' בראשית פרשה י"א ומש"כ אנו בתו"ת פ' בראשית בפסוק ויברך אלהים את יום השביעי. .
(שם) טוב מלא כף וגו׳. רבי יצחק פתר קרא בשבט גד ושבט ראובן, כשבאו לא"י אמרו, טוב מלא כף נחת בארץ ישראל ממלא חפנים עמל בעבר הירדן כשמקום קטן בארץ הזאת טוב לפי שיש בו נחת רוח לזריעה ולנטיעה יותר ממקום רחב בעבר הירדן שיש בו עמל למצוא מקום לזריעה, ואשר על כן היו מתאוננים על עצמם על אשר בקשו מקודם חלקם בעבר הירדן. .
(שם) טוב מלא כף וגו׳. ואף הקב"ה אומר כן, חביב עלי מלא קמצו של עני מנחה נדבה ממלא הפנים קטורת הסמים של כהן גדול, ולמה כן, לפי שזו באה כפרה וזו אינה באה כפרה דכתיב ונפש כי תקריב מנחה כאנראה דר"ל כפרה ברצון הנפש וכמ"ש במנחות ק"ד ב' על פסוק זה ונפש כי תקריב קרבן מנחה, מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה ונפש, אמר הקב"ה, מי דרכו להביא מנחה – עני, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו לפני, משא"כ הכהן הגדול שהוא מקריב הקטורת משל צבור ע"פ הסדר הרגיל והקבוע. .
(מ"ר) ואראה הבל תחת השמש. זו אדרתו של מלאך המות כבר"ל נסו ודגלו הפרוש על כל החיים, ומוסב על הפסוקים הסמוכים שיש איש אשר גם בן ואח אין לו והוא מחסר נפשו מטובה ואינו דואג על העתיד, ואינו יודע כי מצודתו של מלאך המות פרושה עליו. .
(שם) יש אחד וגו׳. יש אחד – זה הקב"ה, שנאמר ה׳ אחד, ואין שני לו – שאין לו שותף בעולמו, גם בן ואח אין לו – אלו ישראל שנקראו בנים כמש"נ בנים אתם לה׳ אלהיכם ונקראו אחים כמש"נ (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי כגיש לפרש דכמו שישראל נקראו בנים ואחים, וזהו בשעה שעושין רצונו של מקום, כך בשעה שאין עושין רצונו נופלים ממדרגתן זו מיחס בנים ואח להקב"ה, וזהו שאמר גם בן ואח אין לו בשעה שאין עושין רצש"מ, וא"כ למי אני עמל אם אין הצדיקים עושין לפניו מצות ומע"ט. , ואין קץ לכל עמלו – לכל מה שעשה בששת ימי בראשית כדאין הפי' לכל עמלו – לכל טרחתו, שהרי באמת רק בדבר ה' שמים נעשו, ואיתא במ"ר פ' בראשית פרשה י"ג, בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב"ה את העולם, וע' מש"כ בתו"ת פ' בראשית בפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (ב' ד' אות ט') – אלא הכונה לכל המעשה הנעשה, ויונח על זה לשון עמל מענין משא גדול וכבד. , ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה, אם אין הצדיקים עושין לפניו מצות ומע"ט, וכי אין זה הבל שברא הקב"ה בעולמו כהדברים אלו מדברי שלמה שדבר בעדו, ור"ל שאם אין עושין כן הלא כל מה שברא הקב"ה בעולמו – הכל הבל, וזה לא יתכן, ולכן צריך להשתדל בקיום מצות ומעשים טובים ויהיו נאים למעשה הקב"ה בעולמו, וכן יתפרש בדרשות הבאות בלשון זה שהוא מדברי שלמה. .
(שם) יש אחד וגו'. דבר אחר יש אחד זה אברהם, שנאמר (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם, ואין שני לו – שאין לו בן זוג, גם בן ואח אין לו – בן ואח לא היה לו בשעה שירד לכבשן האש כולא נתבאר המקור בתורה שגם אח לא היה לו אז, ואדרבה מהמשך לשון הפרשה ס"פ נח ותחלת פ' לך משמע דכשנצטווה על היציאה מארצו שזה היה מעשה אחר כבשן האש עוד היו לו אחים, וקשה להחליט בזה, ואולי הכונה בן ואח בדעות, וכמי שדרשו במגילה י"ג ב' ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא אלא אמר לה אחיו אני במדות, וכן בן נקרא זה שמלמדין אותו חכמה ודעה, וכמ"ש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עה"כ כאלו ילדו, וכן דרשו בספרי ושננתם לבניך אלו תלמידיך, וה"נ הכונה שבדעותיו בהכרתו את ה' היה יחידי בעולם. ואין קץ לכל עמלו – במצות ומעשים טובים, ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה – אם לא להדבק בדרכיו, שכל מי שאינו עושה כמותו גם זה הבל כזכמש"כ לעיל אות כ"ה. ,.
(שם) יש אחד וגו׳. דבר אחר יש אחד זה שבט לוי כחיתכן דמרמז לענין מעשה העגל, ששבט לוי היה האחד שלא נשתתף בו. , גם בן ואח אין לו – בשעה שאמר להם משה עברו ושובו משער לשער והרגו איש את אחיו וגו׳, וכתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר. ואין קץ לכל עמלו – במלאכת המשכן. גם עינו לא תשבע עושר – אלו הקרבנות כטי"ל דמכוין להקטורת דכתיב בשבט לוי ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו, והוא מפני כי הקטורת מעשרת כמבואר ביומא כ"ו א'. , ולמי אני עמל אם לא להדבק בדרכיו, שכל מי שאינו עושה כמותו, גם זה הבל וענין רע הוא לכמשכ"ל אות כ"ה שזה מדברי שלמה. .
(שם) יש אחד וגו׳. דבר אחר יש אחד זה יצה"ר, ואין שני לו – שאין לו בן זוג בעבירה, גם בן ואח אין לו – בשעה שהולך אדם לעבור עבירה אינו רואה שיש לו בן שימות בעונותיו לאהלשון אינו רואה כאן הוא מענין דעת והבנה, מלשון ולבי ראה הרבה חכמה, ור"ל אינו נותן דעתו כלל שבעבירה זו יגרום מיתה לבניו, וצ"ל דרומז לבניו הקטנים כמ"ש שבת ל"ב ב' בעון פלוני ופלוני בניו של אדם מתים כשהם קטנים, אבל בגדולים כתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. , ואיני רואה שיש לו אח שיתבייש ויתגנה ממנו, ואין קץ לכל עמלו – במעשיו הרעים לביתכן הכונה ע"פ מ"ש עבירה גוררת עבירה, וא"כ הלא אין קץ למעשיו הרעים אחרי שכל עבירה גוררת עוד אחת, עד אין קץ ותכלית. גם עינו לא תשבע עושר – אלו מעשיו הרעים לגמוסב על היצה"ר שעינו לא תשבע עושר ממעשיו הרעים, שלגבי' הוו מעשים רעים של אדם מעין עושר, אחרי שזה כל מגמתו לפתות ולהרע ואל זה עיניו נשואות. ובהשיגו מבוקשו – הוא עשיר. .
(מ"ר) יש אחד וגו'. דבר אחר יש אחד – זה גביני בן חרסון, ואין שני לו – שאין לו בן זוג, גם בן ואח אין לו שהיה יחיד לאמו, ואין קץ לכל עמלו ממה שהניח לו אביו, גם עינו לא תשבע עושר – שהיה סומא באחת מעיניו לדיתכן דבא לרמז למה נקרא עינו בלשון יחיד, ובמשלי (כ"ז ב') מצינו דכתיב ועיני האדם לא תשבענה, בלשון רבים. , ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה שבשעה שמת גביני נולד בלשצאר [וירש כל ממונו].
(שם) טובים השנים וגו׳. טובים השנים העוסקים בתורה מן האחד שעוסק לעצמו, כי אם יפלו האחד יקים את חבירו, שאם שכח אחד מהם הלכה – חבירו מחזירו, והחוט המשולש לא במהרה ינתק – זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן להר"ל שמחזירן מטעותן אל דרך האמת. .
(שם) טובים השנים וגו׳. טובים השנים שנושאין ונותנין בפרקמטיא מן האחד שעוסק לעצמו, כי אם יפלו – שאם יפול ויסתכן אחד מהם חבירו מעמידו, והחוט המשולש לא במהרה ינתק – כשהם שלש לווצ"ע לכוין כלל דרשה זו עם המאמר שבחז"ל קדירא דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי (ב"ב כ"ד ב') ופירש"י מפני שזה סומך על זה וזה על זה, הרי שתפסו חז"ל ענין שותפות בכלל לגריעותא, וכאן דרשוהו לשבח, אכן מעין דרשה שלפנינו מצינו בחז"ל בשני שותפים כשאחד רוצה להפרד מהשותפות יכול חבירו השותף לעכב מפני דיכול לומר לו מזלא דבי תרי עדיף (ב"מ ק"ה א'), ומעין כונה זו בכתובות ק"ג א' הלשון ברכת הבית ברובה, ופירש"י שני אדם שעוזרין זה את זה משתכרין ומזל דרבים עדיף, עכ"ל, ולפי זה צ"ל דגם כאן איירי לענין המזל, ויתבאר לפי"ז מ"ש והחוט המשולש לא במהרה ינתק כשהם שלש משום דבכהאי גונא נקרא מזל דרבים, דשלשה נקראו רבים, כמ"ש בגיטין מ"ו א' וכמה רבים – שלשה, ומה שאמרו קדירא דבי שותפי וכו' ענין אחר הוא, דאם באמת סומכין במעשיהם זה על זה בודאי חסרון הוא, אבל כשעושין כולן באמונה, כאדם בתוך כולו שלו, יש מעלהה יתירה ממזל דרבים. .
(שם) טובים השנים וגו׳. רבי יוחנן אמר, טובים השנים – איש ואשתו, מן האחד – זה לעצמו וזו לעצמה, והחוט המשולש זה הקב"ה שהוא פוקדן בבנים לזיתכן דמרמז למ"ש בנדה ל"א שלשה שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה שהוא נותן בו רוח ונשמה וכו' יעו"ש. .
(שם) טובים השנים וגו׳. ועוד אמר ר׳ יוחנן, טובים השנים זה עמרם ויוכבד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם – זה משה שנקרא טוב, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא לחסמיך על הדרשה דסוטה י"ב א' ותרא אותו כי טוב הוא, רבי מאיר אומר טוב שמו, ועיין מש"כ בתורה תמימה פ' שמות בפסוק הנזכר. ויתפרש הלשון טובים השנים זה עמרם ויוכבד בשעה שבטלו הגירושין שלהם ונשאו מחדש, מן האחד, בעת שנתגרשו והיו זה לעצמו וזו לעצמה, מפני שאח"כ ניתן להם שכר טוב זה משה, וכדמפרש. .
(שם) טובים השנים וגו'. רבי יהודה אומר, טובים השנים זה דוד ובת שבע, והחוט המשולש – זה נתן הנביא שאמר לה לבת שבע ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך, וכשבאו אל דוד הסכים עמהם ואמר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי וגו' לטויתפרש הלשון אשר יש להם שכר טוב – הוא שלמה, ולא נגמר ענין מלכותו כי אם ע"י שלשתן. .
(מ"ר) טובים השנים וגו'. רבי נחמיה אומר, טובים השנים זה יהוידע ויהושבע מאשתו, שהמליכו את יואש, אשר יש להם שכר טוב שזכה לעשות טובה בישראל, כמבואר בד"ה ב' כ"ד. , מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו, והחוט המשולש – אלו סנהדרין שהסכימו עמהם, הדא הוא דכתיב (ד"ה ב׳ כ"ג) ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר וגו׳ מאויתפרש הלשון אשר יש להם שכר טוב שזכוהו לעשות אך טוב, דכתיב ביה כי עשה טובה בישראל ועם האלהים וביתו, וכמש"כ לעיל. .
(שם) טובים השנים וגו׳. רבנן אמרי, טובים השנים – זה מרדכי ואסתר, מן האחד – זה לעצמו וזו לעצמה, והחוט המשולש זה אחשורוש שהסכים עמהם וגזר ואמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם מבוזהו אשר יש להם שכר טוב. .
(שם) טובים השנים וגו'. רבי חנינא אומר, טובים השנים שתלו מרדכי ואסתר מן האחד שתלה יוסף, שאלו נעשו נסים על ידיהם לכל ישראל וזה לא נעשו נסים על ידו מגהשנים שתלו אותם מרדכי ואסתר הם בגתן תרש שחפצו לשלוח יד באחשורוש, ומזה החלה לצמוח שועת מרדכי וישראל, והאחד שתלה אותו יוסף הוא שר האופים, ולא נעשו נסים על ידו, ותלה החליה ביוסף משום דכל החלומות הולכין אחר הפתרון (ברכות נ"ה ב'), והוא פתר לו כן. והחוט המשולש – זה הקב"ה למעלה מכולן שהפיל שונא, דכתיב ויתלו את המן מדנראה דר"ל שהוא עשה את הפעולה האחרונה והיסודית לתשועת ישראל אז. .
(שם) טובים השנים וגו׳. א"ר יצחק, טובה פרשה שנאמרה ע"פ שנים מפרשה שנאמרה ביחיד, פרשה בשנים – שנאמר ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה לכם וגו'. מפרשה שנאמרה ביחיד – למשה לבדו מהצ"ע מאי טיבותא בזה. ואולי יתפרש מפני שאינו דומה דבר וענין הנמסר לרבים ע"י אחד לדבר הנמסר ע"י שנים ושלשה אנשים, כי שנים ושלשה אנשים בכחם להסביר הדבר יותר מאשר איש אחד המוסר, ולכן אם גם כששנים מסבירים טוב מאשר אחד מסביר, אבל שלשה המסבירים בודאי יובן הדבר ויתקבל לשומען, ולכן יומלץ על הסבר שמסבירים שלשה אנשים הלשון והחוט המשולש לא במהרה ינתק, והמפרשים לא פירשו מאומה במאמר זה. , והחוט המשולש (פ׳ שמיני) וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם – לבניו לאלעזר ולאיתמר, ותנא רבי חייא, לאמר אליהם והם לאמר לכל ישראל מושאי אפשר לפרש לאמר אליהם לישראל, שהרי אחר זה כתיב דברו אל בני ישראל. .
(שם) טובים השנים וגו'. דבר אחר טובים השנים – זה משה ואהרן, מן האחד – זה לעצמו וזה לעצמו, שהרי כשבא משה וברך את ישראל לא שרתה שכינה על ידו מזכפי הנראה רומז להפסוק דפ' פקודי ויברך אותם משה דכתיב בעת הקמת המשכן. , וכשבאו שניהם וברכו את ישראל מיד שרתה שכינה על ידיהם, שנאמר (פ׳ שמיני) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם ואח"כ וירא כבוד ה׳.
(שם) והחוט המשלש. נדרש בדרשות הקודמות. והחוט המשלש וגו׳. תניא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, כל שיש לו תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הוא בחזקת שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק מחומבואר מכאן דתפילין של ראש ושל יד לחד מצוה חשיבי, שהרי חשיב כאן חוט המשולש משלש מצות, תפילין, ציצית, ומזוזה, ואי הוו חשיבי לשתים הרי כאן ארבעה, ונ"מ בזה לענין ברכה עליהן שא"צ לברך ברכות מיוחדות על שתיהן, אלא הברכה שעל תפילין של יד קאי גם על התפלה של ראש, ועי' באו"ח סי' כ"ה סעיף ה' מדין ברכות תפילין. .
(מנחות מ"ג ב׳) לא במהרה ינתק. א"ר שמואל בר רב יצחק, שמר אדם עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך הקב"ה משמרו, דכתיב (איוב ל"ז) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. א"ר זירא, ובלבד שלא ישוב מטנראה הכונה ובלבד שלא ישתדל לשוב מדרכו הטובה, משום דבכלל מסר הקב"ה את הבחירה באיזה דרך לילך ביד האדם, ורק בזכות השתמרו כפעם בפעם מן העבירה שוב הקב"ה מסייעו, אבל במשתדל לשוב לדרך רעה יראה שתוהה על שהטיב ללכת עד כה, לכן שבה הבחירה כולה אליו לבדו. , מה טעם, דכתיב והחוט המשולש לא במהרה ינתק, לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק, אבל אם מטרחת עליו מפסק הוא ננראה כונת לשון זה עפ"י מש"כ באות הקודם שמשתדל ללכת בדרך רע, ובזה הוא מטריח כולו כביכול להקב"ה שיניאהו מדרך זה, ובהאי גונא אינו מוצא עזר, משום דהבחירה ביד האדם, וכמו שהסברנו הענין באות הקודם, יעו"ש. וגם יש לפרש כונת הלשון מטרחת עליו, שניכר שההליכה בדרך טובים היא לטרחה ולמשא עליו, ולכן הוא כמו בועט בה ושב לדרך רעה אז מניחים לו לילך בדרכו זו. .
(ירושלמי פאה פ"א סוף הלכה א׳) לא במהרה ינתק. כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. א"ר זירא, ובלבד שלא ישוב נאהבאור כעין מש"כ לעיל אות מ"ט, יעו"ש. , מאי טעמא, לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק, אבל אם מטרחת עליו מפסק הוא נבעיין מש"כ לעיל אות נ' וצרף לכאן. .
(שם שם ה"ט) לא במהרה ינתק. קרי רמי בר חמא עליה דר׳ אושעיא בנו של ר' חמא בנו של ר׳ ביסא החוט המשולש לא במהרה ינתק ?נבוכהאי גונא דרשינן בב"מ פ"ה א' מפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו' מדור שלישי ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה. .
(כתובות ס"ב ב') לא במהרה ינתק. מהו לא במהרה ינתק, א"ר זעירא, משפחת סופרים מעמדת סופרים, משפחת בני תורה מעמדת בני תורה, משפחת עשירים מעמדת עשירים נגיתכן דרומז להמשנה דעדיות (פ"ב מ"ט) האב זוכה לבן [כלומר מזכה לבנו] בעושר ובחכמה וכו'. , אמרו ליה, והא משפחת פלוני נפסקה עשרה, אמר להו, מי כתיב לא לעולם ינתק – לא במהרה ינתק כתיב, וזה הואיל ונתגאה נפסק מעשירותיה נדאולי מכוין למ"ש בסוטה ה' א' כל המתגאה סופו שמתמוטט ממצבו וערכו, והוא הדין ביתר הפרטים, כמו בתורה, שנפסקת ג"כ במדת הגאוה, כמ"ש בפסחים ס"ו ב' כל המתייהר אם ת"ח הוא תלמודו משתכח, ורק יען כי מעשה זו היתה בהפסקת עושר לא סיים כי אם בענין זה. .
(מ"ר) טוב ילד מסכן וגו׳. טוב ילד מסכן וחכם – זה יצר טוב, ולמה נקרא שמו ילד, לפי שאין מזדוג לאדם אלא מבן י"ג שנה ולמעלה, ולמה נקרא שמו מסכן, לפי שאין הכל שומעין לו נהמפרש מסכן כשם נרדף עם שם עני, והעני אין דבריו נשמעים. ולמה נקרא שמו חכם – שהוא מלמד את הבריות לדרך ישרה, ממלך זקן וכסיל – זה יצר הרע, ולמה קורא אותו מלך – מפני שהכל שומעין לו, ולמה קורא אותו זקן – מפני שהוא מזדווג לו לאדם מילדותו עד זקנותו נוכמ"ש בסנהדרין צ"א ב', יצה"ר שולט באדם משעה שנולד כמש"כ לפתח חטאת רובץ, וגם אינו סר בזקנותו כמ"ש זקן מנאף (פסחים קי"ג ב'). , ולמה קורא אותו כסיל – מפני שהוא מלמד לאדם דרך רעה, אשר לא ידע להזהר עוד – שאינו יודע האדם כמה צער וכמה יסורין באין עליו ממנו והוא אינו נזהר ממנו, כי מבית הסורים יצא למלוך – דהוא מכשכש לבריות כמו מבין הסירים נזשהוא בא על אנשים בבהלה וברעש כקול הסירים, ודריש כן מלשון בית הסירים, מדלא כתיב מבית האסורים. , כי גם במלכותו נולד רש – במלכות יצר טוב נולדה רשותו של יצר הרע נחרשותו מלשון עני ורש, ור"ל כשמתגבר יצר טוב על האדם אז היצה"ר נעשה רש ונכנע. .
(שם) טוב ילד מסכן וגו'. דבר אחר טוב ילד מסכן – זה אברהם, ממלך זקן וכסיל זה נמרוד נטשהיה מלך כמש"כ ותהי ראשית ממלכתו, וגם אמרו חז"ל (עירובין נ"ג א') נמרוד הוא אמרפל. כי גם במלכותו נולד רש – במלכותו של אברהם נולד רשותו של נמרוד סרשותו מלשון עני ורש, ונמרוד הוא אמרפל שנלחם עם אברהם, וכשנצחו אברהם נעשה רש. .
(שם) טוב ילד מסכן וגו׳. דבר אחר טוב ילד מסכן – זה יוסף, וחכם – שבחכמתו החיה כל העולם כולו ברעב, ממלך זקן וכסיל – זה פוטיפר, שכמה נסים ראה על ידו ולא נזהר, כי מבית הסורים יצא למלוך – מבית האסורים של פרעה יצא למלוך, כי גם במלכותו נולד רש – במלכותו של יוסף נולדה רשותו של פוטיפר סאמבואר במדרשים שהיה פוטיפר מערער על גדולתו של יוסף ולכן הורידו פרעה מגדולתו, ודריש רשותו מלשון עני ורש, וכלשון שהעתקנו כן הוא במ"ר ר"פ מקץ. .
(שם) החיים המהלכים וגו׳. אלו מעשיהם של צדיקים, מה גרם להם להיות חיים תחת השמש שמהלכים עם הילד השני – זה יצר טוב סבתחת השמש פירושו בעוה"ז, ועם הילד השני שיעמוד תחתיו – שהיצ"ט עומד תחת היצה"ר. .
(שם) אין קץ וגו׳. אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם – אין קץ לכל הדורות שהאביר יצה"ר, גם האחרונים לא ישמחו בו – שנשמעין לו סגלא נתבאר מהו הבאור גם האחרונים לא ישמחו בו. ויש לפרש הכונה דאע"פ שהאחרונים כבר ראו בעונשם של הדורות הקודמים אפ"ה לא לקחו מוסר, אלא נשמעין לו, ולכן גם הם לא ישמחו בו, לפי שיענשו. .
(מ"ר) שמר רגלך וגו׳. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, שמור רגלך – שמור עצמך שלא תחטא סדהשם רגל יבא גם במובן עצם האיש כמו השם נפש, כמו ויברך ה' אותך לרגלי, ואף כאן דריש במובן זה שמור רגלך – שמור נפשך, וגם יתכן דלכן הביע האזהרה על השמירה מחטא בלשון שמור רגלך ע"ד הכתוב (משלי י"ט ב') ואץ ברגלים חוטא. ואם תחטא הבא קרבן לפני, וקרוב לשמוע – הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאם חוטאין מביאין קרבן ועושין תשובה, מתת הכסילים זבח, – אל תהיו בכסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים, אמר הקב"ה בין טוב לרע אין מבחינים והם מביאין קרבן לפני סהויתפרש הלשון מתת הכסילים זבח – מאופן נתינת הכסילים את זבחם, בלא דעת ובלא תשובה על החטא, ולפי ענין זה יתפרש סוף הפסוק אשר אין יודעים לעשות רע, ויהיה הלשון לעשות מענין תקון לתקן החטא אשר עשה, וכמו שפירש"י בפ' בראשית בפסוק ויעש אלהים את הרקיע שתקנו וסדרו, ור"ל שהכסילים מחוסר ידיעתם אינם יודעים לתקן הרע [החטא] שעשו. .
(ברכות כ"ג א׳) שמר רגלך וגו׳. אמר רב אשי ואתימא רב חנינא בר פפא, שמור רגלך – שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני סונראה דהפי' כמו בדרשות הבאות שתהיה זהיר בטהרת הגוף, ומפרש רגלך מלשון להסך את רגליו (ש"א כ"ב) ורש"י פי' בענין אחר. .
(שם שם) שמר רגלך וגו'. תני, לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו צרורין בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, מה טעם, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים סזעיין מש"כ בתורה תמימה פ' שמות בפ' של נעלך מעל רגליך. .
(ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד) שמר רגלך וגו׳. א"ר אלכסנדרי, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים – שמור עצמך מן הטיפין שבין רגליך סחעיין מש"כ לעיל אות ס"ו. , שכאשר תלך אל בית האלהים תהיה טהור, במה דברים אמורים בדקין, אבל בגסין – אם יכול לסבול יסבול סטי"ל בטעם החולק ע"פ מ"ש בבכורות מ"ד ב' דעצירת קטנים סכנה היא לגוף וגם אפשר להעשות עקר ע"י זה יעו"ש, משא"כ בגדולים. .
(שם שם ה"ג) שמר רגלך וגו׳. א"ר אחא, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים – שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי ער"ל התקן עצמך בעת שאתה צריך ללכת לבית אלהים לעמוד בדין כשיבא עתך תהיה טהור ונקי במעשיך. .
(ירושלמי מגילה פ"א ה"ט) וקרוב לשמע וגו'. הונא בר גניבא אמר, חביבה קריאת שמע בעונתה מאלף עולות שהכסיל זובח עאדריש על ענין ק"ש משום דכתיב וקרוב לשמוע ולא פירש מה לשמוע, ולכן דריש על ענין שמיעה מיוחדה שנצטוו ישראל, והוא פ' ק"ש. , ולמה – מפני כי אינם יודעים לעשות רע – הכסיל אינו יודע להפריש בין נדר לנדר עבויתפרש אשר אינם יודעים לעשות רע – לתקן הרע [החטא] שעשו, וכמש"כ לעיל אות ס"ה. .
(מ"ר) וקרוב לשמע וגו׳. שמעון סיכנא איש עיצה היה חופר בורות שיחין ומערות בירושלים, אמר ליה לרבי יוחנן בן זכאי, אני גדול כמוך, אמר ליה למה, אמר ליה, שאני עוסק בצרכי רבים כמוך עגכי היה חופר את אלה למען עולי רגלים לירושלים שימצאו צרכיהם בבואם לירושלים. , אמר ליה, ואם בא לפניך אדם לדין או לשאלה, אתה אומר לו שתה מן הבור הזה שמימיו זכין וצוננין, או אם שאלה לך אשה על נדותה אתה אומר לה טבלי בבור הזה שמימיו מטהרין, וקרא עליו פסוק זה, וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע עדכונתו בזה לומר, שכל חכמתו אינה אלא בעסקי הבור, וכל דבר שאלה וספק שיבא לידו יסבב להשיב בענין הבור והמים, וזולת זה אין לו כל ידיעה בחכמה. ודריש וקרוב לשמוע זה הקרוב לכל לשמוע ממנו דבר תורה דהיינו ת"ח נעלה הוא על האיש ע"ה המביא זבח ועוסק בצרכי צבור, כי יש אשר יעשה רע ולא ידע. .
(מ"ר)